"את השולחן הזה, אין סיכוי שאני זורקת. קניתי אותו מתנה לבעלי ליום ההולדת״.
״את הספה הזאת אני חייבת להשאיר. היא חדשה ממש ונפשוט מעולה. היא נפתחת למיטה כשאורחים מגיעים״.
״המזרונים האלה מעולים. הם יקרים מאוד. נשאיר אותם בחדר האחרון. בעתיד, כשנקנה מיטות, נוכל להשתמש בהם״.
זה הרי עלה כל כך הרבה כסף,
לא חבל?
ולבינתיים:
שולחן הכתיבה המקסים הזה, עומד בחדר האורחים. מימינו מיטת קומותיים. מלפניו מיטת תינוק. אין אליו גישה כלל והוא עמוס בדברים חסרי בית שנאספים אליו מכל רחבי הבית.
הספה הכל כך יפה הזו, תופסת חצי מהשטח של חדר המשחקים, והילדים משחקים כל היום בסלון הצמוד אליו.
והמזרונים בחדר הריק מצטרפים לעוד כמה רהיטים ופריטים שחבל לזרוק אותם, ובמקום חדר אורחים החדר משמש לבינתיים כחדר אחסון..
לא חבל?
אני פוגשת כל כך הרבה נשים, שמונח אצלן, שחבל לזרוק דברים טובים.
ואז הן מוצאות את עצמן עם חדרים צפופים, שלא יכולים להכיל את צרכי המשפחה הבסיסיים ולילדים אין מקום נורמלי לשחק, לקרוא או להכין שיעורי בית.
ומצד שני יש מחסור עצום במקומות אחסון. והבית עמוס ומלא חפצים ודווקא כשצריכים לא מוצאים את החפץ שהסתובב מול העיניים כבר כמה ימים.
והאמת היא, שלכל דבר יש מחיר, גם אם הוא לא כספי!
בית צפוף זה מחיר!
בלאגן תמידי זה מחיר!
מחסור בפינות שקטות לילדים זה מחיר!
מחסור במקומות אחסון זה מחיר!
ואם תבדקי היטב תגלי, שאלו מחירים גבוהים יותר ממחיר הרהיטים..
תארי לעצמך שאת נכנסת הביתה, ובמקום תחושת הכיווץ המוכרת תרגישי איך שהנפש שלך מתרחבת.
תארי לך, שאת זקוקה לפריט מסויים בבוקר לחוץ, ואת שולפת אותו בשניה מהארון המרווח והמסודר.
תארי לעצמך שלילדים יש מקום לשחק, ליצור וללמוד בשקט.
ההרגשה הזו לא שווה יותר מהרהיטים שגם ככה אינם שימושיים?
