ככל שאני פוגשת יותר נשים אני רואה כמה זה ברור לכולן, שעד שהן לא יעברו לבית משלהן חבל להשקיע.
כי למה לקנות ארון בגדים חדש אם גם ככה הגודל שלו לא יתאים לדירה הבאה?
ואין מצב להשקיע עכשיו בארון מאובזר, אם גם ככה בדירת החלומות אני מתכננת בכלל חדר ארונות?
ושלא נדבר על מכתביה נורמלית לילדים או ארון משחקים שמתאים לצרכים, שזה ממש בזבוז כשהוא מיועד לשימוש קצר.
ואז נשים מוצאות את עצמן עם מחסור בארונות, ולדברים רבים פשוט אין מקום בבית וזה יוצר בלאגאן עצום במרחב.
או נשים שפתאום קולטות שהריהוט בבית מורכב מכל מיני מציאות וירושות, ואין להן תחושה של בית כשהן בבית..
ויש את אלו שכן ׳פירגנו׳ לעצמן ריהוט, אבל פשוט ולא פונקציונאלי, והדברים מאוחסנים באופן כזה שאין גישה לשום דבר והן לא מוצאות דברים בדיוק כשהן זקוקות להם.
זה הרי רק זמני, אז לא חבל על ההשקעה הכספית?
כביכול, הגיוני.
רק מה?
לבינתיים נרגיש שאין לנו בית של ממש.
ונחיה בצפיפות ובחוסר סדר. נחלום על החיים היפים בעתיד במקום לחיות היום כמו שהיינו רוצות.
לא חבל?
הקטע הוא שתקופת השכירות הזמנית
היא לא קצרה כמו שנראה לנו.
במשך שנים אנחנו משלמות כל כך הרבה כסף לשכר הדירה כי אין ברירה וחיות בהרגשה שאנחנו לא בבית שלנו .
ההשקעה בריהוט איכותי, אסטטי ופונקציונלי (לא צריך עבודת נגרות) כשמחלקים אותה למספר החודשים הרב שחיים בדירה השכורה מוסיפה לשכר הדירה החודשי סכום קטן יחסית, והתמורה היא עצומה.
תארי לעצמך שאת נכנסת הביתה, ובמקום תחושת הכיווץ המוכרת תרגישי איך שהנפש שלך מתרחבת.
תארי לך, שאת זקוקה לפריט מסויים בבוקר לחוץ, ואת שולפת אותו בשניה מהארון המרווח והמסודר.
ההרגשה הזו לא שווה עוד כמה שקלים בחודש?
כי גם כשהבית הוא זמני, חשוב שתרגישי שהוא הבית שלך.
